Ramban Shmot 1:10

רמב"ן א:י

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ – לֹא רָאָה פַּרְעֹה וְחַכְמֵי יוֹעֲצָיו לְהַכּוֹתָם בַּחֶרֶב, כִּי תִהְיֶה בְּגִידָה גְּדוֹלָה לְהַכּוֹת חִנָּם הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בָּאָרֶץ בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן. וְגַם עַם הָאָרֶץ לֹא יִתְּנוּ רְשׁוּת לַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת חָמָס כְּזֶה, כִּי עִמָּהֶם הוּא מִתְיַעֵץ, וְאַף כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַם רַב וְעָצוּם וְיַעֲשׂוּ עִמָּהֶם מִלְחָמָה גְּדוֹלָה.

אֲבָל אָמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ דֶּרֶךְ חָכְמָה שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל כִּי בְּאֵיבָה יַעֲשׂוּ בָּהֶם, וּלְכָךְ הֵטִיל בָּהֶם מַס, כִּי דֶּרֶךְ הַגֵּרִים בָּאָרֶץ לְהַעֲלוֹת מַס לַמֶּלֶךְ כְּמוֹ שֶׁבָּא בִּשְׁלֹמֹה (מְלָכִים א ט':כ"א).

וְאַחֲרֵי כֵן צִוָּה בַּסֵּתֶר לַמְיַלְּדֹת לַהֲרֹג הַזְּכָרִים עַל הָאָבְנָיִם, וַאֲפִלּוּ הַיּוֹלְדוֹת עַצְמָן לֹא יָדְעוּ בָּהֶם. וְאַחֲרֵי כֵן צִוָּה לְכָל עַמּוֹ: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" -  אַתֶּם (שְׁמוֹת א':כ"ב).

וְהָעִנְיָן: שֶׁלֹּא רָצָה לְצַוּוֹת לְשָׂרֵי הַטַּבָּחִים אֲשֶׁר לוֹ לְהָרְגָם בַּחֶרֶב הַמֶּלֶךְ אוֹ שֶׁיַּשְׁלִיכוּ הֵם אוֹתָם לַיְּאוֹר, אֲבָל אָמַר לָעָם, כַּאֲשֶׁר יִמְצָא כָּל אֶחָד יֶלֶד יְהוּדִי יַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ בַּיְאוֹר, וְאִם יִצְעַק אֲבִי הַיֶּלֶד אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הָעִיר, יֹאמְרוּ שֶׁיָּבִיא עֵדִים וְיַעֲשֶׂה בּוֹ נְקָמָה.

וְכַאֲשֶׁר הוּתְּרָה רְצוּעַת הַמֶּלֶךְ, הָיוּ הַמִּצְרִים מְחַפְּשִׂים הַבָּתִּים וְנִכְנָסִים שָׁם בַּלֵּילוֹת וּמִתְנַכְּרִין וּמוֹצִיאִים הַיְלָדִים מִשָּׁם, כִּי עַל כֵּן נֶאֱמַר "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ” (שְׁמוֹת ב':ג').

וְנִרְאֶה שֶׁעָמַד זֶה יָמִים מְעַטִּים, כִּי בְּלֵידַת אַהֲרֹן לֹא הָיְתָה הַגְּזֵרָה, וּכְשֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה נִרְאָה שֶׁנִּתְבַּטְּלָה, אוּלַי בַּת פַּרְעֹה בְּחֶמְלָה עָלָיו אָמְרָה לְאָבִיהָ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן, אוֹ כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע כִּי מֵאֵת הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר בִּטֵּל אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה עַל פִּי הָאִצְטַגְנִינוּת כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שְׁמוֹת רַבָּה א':כ"ט), כִּי הַכֹּל הִתְחַכְּמוּת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִוָּדַע הֶחָמָס.

וְזֶה טַעַם מַאֲמָר הָאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ: "אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהׇרְגֵנוּ". (שְׁמוֹת ה':כ"א), כִּי עַתָּה יוֹסִיפוּ בְּשִׂנְאָתָם אוֹתָנוּ, וְיִמְצְאוּ טַעֲנָה כִּי אֲנַחְנוּ מוֹרְדִים בַּמַּלְכוּת וַיַּהַרְגוּ אוֹתָנוּ בַּחֶרֶב לְעֵינֵי הַכֹּל, לֹא יִצְטָרְכוּ עוֹד לַעֲשׂוֹת בְּמִרְמָה.