ibn Ezra - Commentary on אנכי Pt. 1

וּבַעֲבוּר כִּי בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה דִּבְרֵי הַשֵּׁם  מְעֹרָבִין  עַל כֵּן כָּתוּב אֶת הַדְּבָרִים וְלֹא כֹּל הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בָּרִאשׁוֹנָה.

דִּבּוּר הָרִאשׁוֹן אָנֹכִי : דַּע כִּי כֹּל הַמִּצְוֹת הֵם עַל ב' דְּרָכִים: וְהַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן מִצְוֹת שֶׁהֵם  נְטוּעוֹת מֵהַשֵּׁם  בְּלֵב כָּל  אַנְשֵׁי דַּעַת  וְהֵם רַבִּים.
 וְאֵין בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים רַק הַשַּׁבָּת לְבַדָּהּ שֶׁאֵינָהּ בִּכְלָל  שִׁקּוּל הַדַּעַת.

עַל כֵּן כֹּל  מַשְׂכִּיל  בַּכֹּל עַם וְלָשׁוֹן  מוֹדִים בָּהֶם  כִּי הֵם נְטוּעִים בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת. וַעֲלֵיהֶם אֵין לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ.   וְהֵם  שֶׁשָּׁמַר אַבְרָהָם עִם מִצְוֹת הָאֲחֵרוֹת נוֹסָפוֹת. וְהַשֵּׁם לֹא נָתַן הַתּוֹרָה רַק  לְאַנְשֵׁי הַדַּעַת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ  דַּעַת  אֵין לוֹ תּוֹרָה.

וְהַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִית מִצְוֹת  הַנֶּעְלָמוֹת  וְאֵין  מְפֹרָשׁוֹת  לָמָּה  צֻוּוּ. 

 וְחָלִילָה חֲלִילָה שֶׁתִּהְיֶה מִצְוָה אַחַת מֵהֶן  מַכְחֶשֶׁת שִׁקּוּל הַדַּעַת. רַק אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִשְׁמוֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוָּנוּ הַשֵּׁם  בֵּין שֶׁנִּגְלָה לָנוּ הַסּוֹד בֵּין שֶׁלֹּא נִגְלָה. וְאִם מָצָאנוּ אַחַת מֵהֶן מַכְחֶשֶׁת שִׁקּוּל הַדַּעַת, אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁנַּאֲמִין בּוֹ כִּי הוּא  כְּמַשְׁמָעוֹ,  רַק בְּסִפְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ''ל נְבַקֵּשׁ מָה טַעֲמוֹ אִם הוּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל. וְאִם לֹא מָצָאנוּ זֶה כָּתוּב, נְבַקֵּשׁ אֲנַחְנוּ  וּנְחַפֵּשׁ   בְּכֹל יְכָלְתֵּנוּ  אוּלַי נוּכַל  לְתַקֵּן  אוֹתָהּ, וְאִם לֹא יָכֹלְנוּ,  נַנִּיחֶנָּה כַּאֲשֶׁר הִיא   וְנוֹדֶה  שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה.

כְּמוֹ  וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם  (דְּבָרִים י':ט"ז), כִּי הוּא צִוָּה שֶׁלֹּא לִרְצֹחַ אֲחֵרִים, וְאֵיךְ צִוָּה לִרְצֹחַ עַצְמוֹ כְּאַכְזָרִי?!

וְיָדַעְנוּ דַּעַת בְּרוּרָה כִּי כֹּל הַמִּצְוֹת  שֶׁאֵינָם חַיָּבוֹת מִשִּׁקּוּל הַדַּעַת   סוֹד אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶן   וְאִם נֶעְלַם מִמֶּנּוּ .  וְהָעֵד עַל זֶה  כִּי כָּתוּב בְּמִקְצָתָם לָמָּה צֻוּוּ;

·       כְּמוֹ הַשַּׁבָּת - שֶׁהוּא זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

·       וְחַג הַמַּצּוֹת - לְמַעַן תִּזְכֹּר.

·       וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר - כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם.

·       וְהַכִּלְאַיִם -  פֶּן תִּקְדַּשׁ.  

·       וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים - וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם, וְכֵן לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים - וְהִזְכִּיר לָמָּה וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ. (וְלֹא שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כַּאֲשֶׁר הוּא כָּתוּב בְּהִלְכוֹת שִׁמְעוֹן בִּן קַיׇירׇא)

·       וְטַעַם  וְקָרָא בּוֹ  -  לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו.  

·       וּפָרָשַׁת הַקְהֵל - לְמַעַן יִלְמְדוּ.

וְרַבּוֹת מִצְוֹת כָּכָה. אִם כֵּן, יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל, שֶׁהַשֵּׁם פָּקַח עֵינָיו, לָדַעַת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה סוֹד כֹּל הַמִּצְוֹת.

וְכֹל הַמִּצְוֹת עַל ג'  דְּבָרִים.  הָאַחַת מִצְוֹת הַלֵּב. וְהַב' מִצְוֹת  הַלָּשׁוֹן.  וְהַג' מִצְוֹת עֲשֵׂה. וּמִצְוֹת הַלֵּב עַל שְׁנֵי דְּרָכִים - מִצְוֹת עֲשֵׂה וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהִנֵּה מִצְוֹת עֲשֵׂה :

·       וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ.

·       וּלְדָבְקָה בּוֹ .

·       וּלְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד.

·       וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.

וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה :

·       לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ.

·       וְלֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר.

גַּם מִצְוֹת הַלָּשׁוֹן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה עֲשֵׂה כְּמוֹ קריאת שמע וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. גַּם  וִדּוּי מַעֲשֵׂר  וְרַבִּים כָּכָה.

וּמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה:

·       לֹא תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ.

·       אֱלֹהִים לֹא תְּקַלֵּל.

·       לֹא תְּקַלֵּל חֵרֵשׁ.

וּמִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה  בְּמַעֲשֶׂה  הֵם רַבִּים וְאֵין צֹרֶךְ לְהַזְכִּירָם.

וּמִצְוֹת הַלֵּב הֵם  הָעִקָּרִים  הַנִּכְבָּדִים  עַל כֻּלָּם. וְרַבִּים חָשְׁבוּ כִּי אֵין עָוֹן בְּמַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב, רַק בְּדִבְרֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
וּבֶאֱמֶת כִּי הוּא קָשֶׁה לְבַדָּהּ יוֹתֵר מִכֹּל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַק הִיא כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
 וַהֲלֹא יִרְאוּ כָּתוּב (משלי ו:טז)  שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה'. וְשָׁם כָּתוּב (ו:יח) לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. וּכְתִיב (דבה"ב ו:ח) הֱיטִבוֹתׇ כִּי הַי' עִם לְבָבְךָ. (תהי' קכ"ה:ד) הֵטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. (מ"א ח"סא) וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם. (ירמ' יז:י) אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב. (ש"א טז:ז) וַה' יִרְאָה לַלֵּבָב.

וְהִנֵּה זֶה הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן הוּא  עִקַּר  כֹּל הַתִּשְׁעָה הַדְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים אַחֲרָיו. וְהוּא  קָרוֹב מִמִּצְוֹת הַלֵּב.  וְטַעַם זֶה הַדִּבּוּר שֶׁיַּאֲמִין וְתִהְיֶה אֱמוּנַת לִבּוֹ בְּלִי סָפֵק כִּי זֶה  הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד , שֶׁהוּא נִכְתַּב וְלֹא נִקְרָא, הוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהָיו: